לאלו מכם שלא יודעים, אני בוגרת הטכניון, מהנדסת בניין.
היו רגועים, כל הבניינים שהשתתפתי בתיכנונם, עדין עומדים!!!
כשבחרתי ללמוד הנדסת בניין בטכניון, אבי אהב את בחירתי, והיה גאה כשסיימתי ובאמתחתי תואר.
תיכנון בניינים, זה בדיוק מה שהיה לומד, לו לא פרצה "המלחמה ההיא".
לימים נטשתי את ההנדסה בעבור הורות, ולא שבתי להתפרנס מימנה, רק חיבה רבה נותרה בליבי אליה.
אבי, לא אהב את החלטתי, ובלשון המעטה.
עוד יותר לא אהב, שמקור לחמי בא בסופו של דבר, מתופים ומעולם הקצב, והתיקשורת שהוא מאפשר,
לא משנה כמה יופי והנאה יצקתי לתוכו ומתוכו!!!!
מעולם לא בא לצפות בשום דבר שקשור ל"פרפומינג ארט" שלי!!!
אבל, אבל, אבל…. כמה מפתיע, לאחר שעלה ארצה, הוא עשה וייצר בעצמו תופים וחלילים,
היה לו מפעל קטן ביפו!!!!
מדוע התנגד לתופים, קצב, תיקשורת וסיפורים כמרכז העשייה שלי???
איני יודעת, סודותיו שמורים עימו.
לא היה לי אומץ לשאול.
הוא נפטר.
פה, באתר שלי, בא לי להצהיר:
אני בתיה, "סוף תוף הקול תוף" בת למוישה אנטוקול,
שייצר בשנות ה-60 את תופיי המצעד הראשונים בארץ ישראל,
גאה להיות היורשת של תמונותיו!!!
הרי הן פרוסות לפניכם:
