התבוננו היטב על המעגל האנושי.
בדואיות חרדיות בבורקה, ערבים חילוניים, צברים, עלייה רוסית,
וכולנו כאיש אחד מול הקצב. אלה אשר על הניקיון, אחיות/אחים, רופאים/רופאות ופרופסור אחד.
זה חלקי הקטן במדינה הזו, לחוש ולהעביר דרך הקצב, שכולנו- בני האנוש, רקמה אנושית אחת.
שימו לב ל״במת״ המחול.
הבחורה החיננית הזו, קמה לרקוד לצלילי המקצב המזרחי של הקבוצה, אבל ייצרה לה את התנאים הראויים!!!!.
הרימה את השטיח!!! זה השטיח הכי כבד שיש, רון ואני מתלוננים זה לזו על כובדו, כשאנחנו עושים ״ספונז׳ה"(שטיפת רצפות- לדור שאינו מכיר מונח זה).
כן, כן, אנחנו מנקים את הבית שלנו בעצמנו.
נחישותה נפנפה את השטיח, כאילו היה דף נייר!!!!
אם כבר רוקדים- שתי דקות, או שעה, זה לא משנה. חייבים תנאים אופטימליים.
תודה ליורי, מ"בוטיקו תיירות", שהביא אליי, לצפרירים, מחלקה פנימית מבית חולים סורוקה, באר שבע.
אגב, ה"רקדנית לרגע קל", החזירה הכל למקום אחריי שגמרה לחולל לשמחת כולם.
אחר כך, התנצלה בפניי, על שעשתה כבתוך שלה.
"נהפוך הוא" אמרתי לה, תודה על האישור,
"פרפקציוניזם. זה גם חריצות ועקרונות ביצוע, לא רק סיבה לטיפול פסיכולוגי".
